לסגור קצוות

קראתי כתבה מאוד מעניינת על אסטרונאוטית. העניין שהכי תפס אותי הוא זה שהיא אמרה שבכל פעם שהיא טסה לחלל היא סוגרת קצוות עם כל חבריה ומשפחתה.

שני דברים הסבו את תשומת ליבי:

1. לסגור קצוות. מה זה אומר?

2. לסגור קצוות על מנת שלא יהיו לה הפרעות בחלל. מה זה "הפרעות" ומה ההשלכה שלהן?

לסגור קצוות

יש עניין שלפני המוות, או לפני הפרידה מכדור הארץ, כמו לטוס לחלל למשל, יש צורך לסגור קצוות. כלומר אם התמונה לא מרגישה שלמה, מרגישים חוסר, אף אחד ל רוצה לעזוב "מקום" בחוסר ויש צורך להשלים על מנת לסגור את הקצוות. ואז התמונה הופכת לשלמה, למלאה, למשביעת רצון ומאפשר להתחיל תמונה חדשה. לסגור קצוות עם חברים, או משפחה זה נותן תחושת מלאות, זה נותן עדות לקשר, זה מקיים קשר, זה נותן לו משמעות, ואז, זה מה שנותן לנו את תחושת הקסם של החיים, זה נותן השראה לקשר וממלא אותה בתחושת אהבה גדולה, שהרי אהבה היא כוח עליון, היא כוח מרפא, היא הכוח הכי חזק עלי אדמות. באהבה אתה מרגיש ביטחון, ואתה מרגיש שיש לך מסוגלות אינסופית, זו תחושה נפלאה של חופש, של "הי" והתחושה שאתה חלק מהתרחשות היקום. אתה מרגיש בעל ערך, אתה יודע איך זה מרגיש שיש לך תפקיד, אתה מבין מהו תפקידך בחיים מבלי להגדיר אותה במילים, זאת פשוט תחושת ידיעה פנימית חזקה שאתה מקבל בהרגשה, אתה מקבל את זה בבטן, המרכז שלך הופך להיות חזק, והתחושה הזאת בחיים היא זאת שמובילה אותך קדימה. כמה פעמים בחיים הרגשתם את התחושה הזאת? האם אפשר לרכוש את התחושה הזאת באופן יומיומי? למה לא בעצם? אם לכולנו יש את הידיעה שהתחושה הזאת היא התחושה האמיתית שמובילה אותנו קדימה, למה שלא נסגור קצוות כל הזמן על בסיס יומיומי? למה שלא נרגיש את קסם הקיום באופן יומיומי? למה שלא נאפשר לעצמינו להרגיש "הי" ואהבה, וכוח פנימי שהכל אפשרי באופן יומיומי. האם אנחנו צריכים להיות אסטרונאוטים בשביל להקנות לעצמינו את המסוגלות הזאת?

אז האסטרונאוטית אמרה שהיא צריכה לסגור קצוות על מנת להיפרד בתחושת שלמות מכדור הארץ, וזה גם מה שנתן לה את "הידיעה" והכוח לחזור לכדור הארץ.

זה די פרדוקסאלי כמו כל דבר בחיים, לסגור קצוות לפני פרידה נתן לה את הידיעה והכוח שהיא תחזור , כלומר התבנית של פרידה שלמה לפני "המוות" נותן לה תחושת "חיים".

זה בדיוק הגבול שבין פחד לשלמות, החשיבה שלה לא נוצרה מתוך הקשרים של מעגל פחד אלה מתוך מעגל של שלמות טהורה, מחזוריות שלמה ונקייה של החיים, מוות, חיים מוות חיים וחוזר חלילה וכל זה בעודה בחיים.

לסגור קצוות על מנת שלא יהיו הפרעות

העניין השני שהסב את תשומת ליבי עניין ה"הפרעות". האסטרונאוטית באופן מודע סוגרת קצוות בחיים על מנת שלא יהיו לה הפרעות בשהות בחלל.

היא יודעת שהיא הולכת לשהות חצי שנה בחלל, עם כל המשמעת הקשה הנדרשת לכך, כולל הנחיתה חזרה לכדור הארץ (שמתוארת כאחד הרגעים המלחיצים) ובכדי להיות כל כולה בתפקיד האסטרונאוטית, וכל הריכוז המקסימאלי שנדרש לכך היא יודעת שלמחשבות יש כוח הרסני, שיכול להשתלט ולהמיט אסון. ולכן היא לוקחת אחריות מלאה על עצמה כחלק מהתפקיד, לנקות את המחשבות, לסגור קצוות עם חברים או משפחה, היא יוצאת מכדור הארץ לפני שהיא יודעת שהיא סגרה את כל הקצוות, על מנת להיכנס טהורה ונקייה לחללית ולצאת לחלל. שם בחלל היא יוצאת לממש את הפוטנציאל שלה בצורה המקסימלית, ברמת החוכמה שהיא רכשה, ידע וכדומה, וברמת האינטואיציה שלה שהיא יודעת אותה, ומאמינה לה כדי להתמודד עם מצבי לחץ בחלל, מצבים שקורים באופן יומיומי על בסיס קבוע בלי יוצא מן הכלל, עם הידיעה הכללית שרק טעות קטנה, אפילו בסגירת החליפה, אותה הם לובשים ואיתה הם יוצאים מהחללית לחלל לא יכולה להיות טעות, ואין לה שום פחד לחולל טעויות כי אין לה ספק שברגע שהמחשבה שלה "נקייה" היא פינתה מקום ליכולות שלה לפעול בצורה המקסימאלית.

אז היא פועלת כך מתוך שליחות של תפקידה, לסגור קצוות על מנת להרגיש שלמה, ולסגור קצוות על מנת שלא יהיו לה הפרעות בחלל. מה אם כולנו היינו יודעים שיש לנו תפקיד חשוב בחיים שנקרא "לממש את הפוטנציאל שלך באופן מקסימאלי?" היינו סוגרים קצוות על מנת שלא יהיו לנו הפרעות בכדור הארץ...

לסיכום אני רוצה לצטט אותה:

"אני חושבת שאם כל אחד יכול היה לעשות סיבוב על הפלנטה שלנו ולראות איך היא נראית, אנשים היו מבינים כמה זה חשוב להגן עליה. אני באמת משוכנעת שזה היה גורם לאנשים להיות נחמדים יותר זה לזה." (קפטן סוניטה וויליאמס, בת 49, טייסת ואסטרונאוטית.)