אמא אדמה - גברים אמהות ומהות

איך אלמנט זה קשור גם לגברים ולא רק לאימהות אלא למהות?

הקשר הראשון שלנו למציאות זה אמא. התורה מגיעה מאמא.

"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך".

את התורה היהודית אין לקחת פשוטה כמשמעה. לא סתם יש לה הרבה פירושים, שכן הבריאה לא קרתה לפי זמן כדור הארץ ב - 7 ימים. כל יום מציין קוד, כל מילה היא צופן. המעוניין בתיאור הבריאה יגלה, כי מובאים בתיאור זה, סוגים שונים של זמן. התורה היא נסתרת ובתוכה חבויים החיים. כל סיפור יש לו משמעות גדולה ונרחבת על חוקי החיים, חוקי הבריאה. אם אנחנו רוצים להיות חלק מהבריאה, יש הרבה מה ללמוד מהתורה, לא כאדם דתי, אלא כאדם שחוקר מתוך אמונה שהבריאה היא רצף של תנועה וקול שלכל ויברציה ולאנרגיה יש חוקים פיסיקאליים ולכל דבר (גם לרגש ולמערכת יחסים) יש תדר שמשפיע על הקיום שלך, של אחרים וכן הלאה. יש לנו את הזכות להיות חלק מהבריאה ויש לנו את הזכות לברוא את המציאות שלנו.

האם אתה מרגיש שאתה לא לגמרי במציאות שלך? או לא לגמרי מקיים את מה שהיית רוצה לקיים?

הרעיון איך למצוא את המציאות שלך, או איך לקיים את המציאות שלך, נולד מה"קשר עם אמא" - לקשר זה יש תדר, שמשפיע על כל המערכת הפיזיולוגית, הנפשית והמציאותית שלך. איך שהמהות של הקשר עם אמא שלך, מהזמן שנולדת ועד היום, נעה בתוך המהות שלך - כך נעים חייך. תדר של מהות זו משפיע על המציאות שלך כפי שהיא היום. ה"קשר עם אמא" מאוד משפיע על מה שאנחנו מבחינה נפשית, על מה שיש לנו פיזית, ועל מה שיש לנו במציאות הגשמית. גם אם יש לנו קשר פיזי עם אמא וגם אם אין לנו קשר פיזי עם אמא, הרעיון איך למצוא את עצמך בתוך מציאות נולד מה"קשר עם אמא". גם אם אמא שלך הייתה שם או לא הייתה שם, ההשפעה של ה"קשר עם אמא" נמצאת שם לנצח במלוא מובן המילה. ה"קשר עם אמא" הוא חותם חיים שמלווה אותך לנצח, בכל הזמנים ובין כל הזמנים.

לאמא יש חשיבות עליונה על הדרך שבה אתה מי שאתה, מחובר למציאות שלך. לך יש את החשיבות, מה אתה עושה עם התובנות של הקשר שיש לך, ואיך אתה מקדם את חייך בעקבות הקשר שיש לך. אם אתה מתעלם מהקשר הזה, אתה תראה את ההשתקפות הזאת של ההתעלמות שלך מהקשר הזה, במציאות שלך. היא תחזור על עצמה שוב ושוב בכל מיני אופנים אם אותה תחושה תבניתית חוזרת, עד שתפתור את התבנית של הקשר שלך ותיצור חדשה (או לא חדשה אלא מוארת כי "אין חדש תחת השמש").

בואו נמשיך להתבונן עוד במושג "אמא":

בשפת הקבלה, האמא היא ספירת הבינה, היא התבונה, היא הלב, היא עולם החירות. הלב הוא "המוח הרוחני" שלנו. הוא מעביר את כל האינפורמציה המדוייקת למוח בראש ואחר כך המוח של הראש מעביר את אותותיו העצביים לגוף ומשפיע עליו. היכולת להקשיב ללב היא הזדמנות לקבל חירות. היכולת להקשיב ללב היא הזדמנות להיות אחד. כמו להיות אחד עם אמא. כשאתה נולד אתה מרגיש אחד, אתה לא מפריד בינך לאמא שלך. רק מגיל שלוש בערך, פעוט מתחיל להבין שהוא מופרד מאימו ושהיא ישות נפרדת. תינוק הוא כל עולמה של אמא, הוא הבריאה, הוא "אלוהים" ויש לו את כל תחושות החירות האותנטיות. כל דבר שהוא עושה, אמא מפרגנת לו. הוא ישן - "איזה מלאך!", הוא מחייך - יש התפעלות חיובית "איך הוא מחייך!", הוא פולט - יש התפעלות של הקלה, הוא הולך - יש פליאה!, הוא מדבר - יש התפעלות! יש התפעלות מכל דבר, כי כל דבר שהתינוק עושה הוא מופלא. התינוק מופלא! כל מה שאנחנו עושים כתינוקות אנחנו עושים אותו טוב, הכל פשוט מעולה! אחרי גיל שלוש, למציאות נכנסות עוד דמויות והכל משתנה. זה לא רק אמא, זה הגננת, זה המורה, זה המפקד, זה הבוס, זה הבן זוג, זו החברה, ופתאום אנחנו לא כל כך מופלאים. אז מה עושים? איך מגיעים שוב לחירות איתה נולדנו?

יש כאלה שלא זכו לחיות בגלגול הזה עם האמא הביולוגית, או שלא זכו לאמא שמתפעלת, שגם לזה יש חותם, או לאמא שמתעללת...כל נשמה עוברת את השיעור שלה. יש האומרים שהנשמה בוחרת את ההורים שלה. אם ניקח אחריות על בחירה זו, נבין שיש לנו חלק גדול בקשר הזה, וזה לא רק "עשו לי", אלא "מה אני עושה עם זה..."

על מנת להתחבר לחיים/למציאות עלינו להבין, לקבל ולתקן את הקשר שיש, או שאין, לכל אחד מאתנו עם המימד "אמא".

בוא נתבונן לרגע במושג "אמא אדמה":

בזמנים האלה, לשמחתי גם אצלי וגם אצל אחרים, הקשר עם האדמה עצמה חוזר להיות עניין אידיאולוגי, בכל מיני תחומים בכל מיני רמות. לדאוג למחזור, לבנייה ירוקה, שימוש יותר קל ויעיל ביסודות מן הטבע וכו' כל אחד נמצא בדרגה אחרת של מודעות וזה כבר טוב. תמיד אפשר לשאוף ליותר, למען כדור הארץ שלנו, למעננו. בסופו של דבר, אנחנו רוצים לחיות עליו בשלום כמה שיותר זמן. בתוך זה מתחדדת אצלנו התחושה הבסיסית במושג הזה "אמא אדמה".

האדמה היא האפשרות שלנו לעמוד, להיות על משהו יציב ולא לרחף באוויר. האדמה היא המקום שממנו מגיע אלינו האוכל וממנה נובעים המים. על האדמה, לצערי, נלחמים, האדמה היא הנוף שלנו, התרבות שלנו, כל מה שמתרחש, הכל נובע מהאדמה, אם כל חי. אנחנו ניזונים מהאדמה, אנחנו מזינים את האדמה ולאדמה הגוף שלנו חוזר.

אז מה זה החיבור העמוק שלך לאדמה ואיך זה קשור להגשמת המציאות שלך?

מי שנמצא בתודעה גבוהה יכול לראות את הקשר בין החיבור לאמא ולאמא אדמה. היכולת שלך להתחבר לאמא היא חיבור ישיר לקוסמוס, זה חיבור שנותן השראה, זה חיבור שמעורר את התודעה העמוקה.

להתחבר לחיים דרך "אמא" זה הטעם המתוק ביותר, היפה ביותר, למרבה האירוניה הקל ביותר.

בשביל שתהיה לך חירות, עליך "לחזור לאמא".

"לחזור לאמא" זה לשאול הרבה שאלות לגבי הקשר ולענות תשובות קצרות, מה אמא לימדה או לא לימדה אותך? איפה היה לך קשה עם אמא? מה הרווחת מזה? מה הכעיס אותך באמא? מה הרחיק אותך מאמא? במה נדבקת מאמא? מה עבר עלייך עם אמא? מלא מלא שאלות מכל מיני זוויות שלא משנה מאיזה זוית תסתכל על זה, למדת מהאקטיביות או מהפאסיביות, מהחיובי או מהשלילי, כל מיני תפקידי חיים שאותן עלייך לראות ובעיקר להודות לה עליהן.

בנערותי זה היה נראה לי מאוד מורכב, העובדה שאמא מעבירה לנו את הטעם שלה ואת הסגנון שלה. בעצם כל מה שהיא, יקבע לי מה אוהב ומה אדחה בעתיד. יש שלב בחיים, בו יש מתח בין ילד לאמא, מתח על כל מה שקיבלנו מאמא שכבר לא תואם לנו, לא במידות, לא בטעם ולא בבגרות. אנחנו מבינים שאנחנו ינקנו את החלב של אמא ואת כל מה שהיא, עמוק לתוך הבשר והדם שלנו, וההגנות שהיא בנתה סביבנו נהפכו לחומות של כלא. במקום לתת לנו יציבות היא מערערת את עצם קיומינו. ה"בעיה" שאי אפשר לברוח מכל מה שהיא עושה לנו, כי זה עמוק בתוכינו ולאן שלא נלך היא תלך איתנו. מה שיפה בחוכמת הקבלה, שהבעיה היא תחילתו של פיתרון.

אם אתה רוצה להרגיש שלווה, הרמוניה והשראה לחיים, תבחר ביחסים של "קשר עם אמא" . מה זה "קשר עם אמא" בחיים? על מנת לקבל מהיקום את המתנות שלך, עליך להבין תחילה את מערכת היחסים שיש לך עם אמא שלך. רק אחרי שתיפתור אותה (בתוכך), תוכל להתחבר לאמא אדמה. תהיה מציאות זורמת. חיים לינאריים.

מי שיש לו חשבונות לא סגורים עם אמא כדאי שיסגור את החשבונות. כדי שיוכל להתחבר לאמא אדמה, כדי שיוכל לשגשג מאוצרותיה של אמא אדמה. ויש חשבונות...כל מה שהיא או מה שהיא לא - הביאו אותך למה שאתה, לא משנה מאיזה זווית תסתכל על זה. היקום רוצה להעניק לך הרבה, אבל צריך להשלים עם "אמא" כשפונים להתחבר ל"אמא אדמה". גם אם אמא לא חיה בחיים האלה, יש להשלים עמה, לשחרר דברים לא פתורים, לבקש סליחה, להודות על כל הדברים שלמדת, כי למדת, לא משנה מאיזה זווית תסתכל על זה, חיובית או שלילית, אתה מה שאתה בזכות, כן בזכות אמא. אמא היא השער הראשון אותו עברת כדי להיכנס לחיים האלה בכדור הארץ. אמא היא השיעור הראשון והארוך אותו אתה לומד בכדור הארץ.

מכל המכשולים שעברת הרווחת משהו,למדת משהו, למדת תפקיד. תסתכל אילו דברים למדת/רכשת מהניסיון שלך עם "הקשר עם אמא". אם לא תראה אותם לא תקבל את כל אותם התפקידים שמטרתם לשרת אותך, אם לא תודה לאמא שלך על כל מה שלמדת, לא תרוויח התפתחות, אם לא תסתלח לה על הכאב שנגרם בדרך, תמשיך להרגיש "כאב מאמא אדמה שנגרם לה בחבלי הלידה שלך" כי בסופו של דבר אמא אדמה זה אתה ואתה זה אמא.. המערה של הלידה היא לפעמים כואבת כי היא צרה, אך כאשר היצירה יוצאת לאוויר העולם, היא מופלאה, בכוח הפלא, בכוח האהבה תחושת הכאב שוכחת.

ברגע שתפתור את מערכת היחסים שלך עם אמא אתה תהיה פתוח להתחבר לכל, בקלות ובלי מאמץ. תוכל להתחבר לכל מערכת יחסים בכל תחום בחייך כאל מערכת יחסים אמהית או ילדית.

ברגע שאתה תזהה בחיים שלך מי הם האנשים שיש לך הזדמנות ללמוד מהם, ושהם יכולים להוות עבורך "אמא" תחווה שלמות.

בעולם הנשמות יש דבר נפלא שאנחנו יכולים ללמוד ממנו ולקבל השראה ממנו, עולם ללא תחרות, עולם של מסע. אומנם יש עניין של סטטוסים, מעמדות ודרגות בעולם הנשמות, אבל אין אגו. האם יכול להיות שבמקום בו יש מעמדות אין אגו? בעולם הנשמות יש הבנה עמוקה ומוארת שלכל נשמה יש גיל (נסיון) אחר, קצב התפתחות אחר, לכל נשמה חותם אחר, כל נשמה היא מיוחדת ואין שנייה לה, כל נשמה היא מוארת וכולן נעות עם מטרה אחת, להתפתח ולרפא מתוך ידיעה שהן חלק משלם אחד. כולן בידיעה שכולן שוות, אין טוב יותר או טוב פחות ולכן אין אגו. תארו לכם עולם כזה.

אם נקשיב ללב, ונזהה אנשים שעלינו ללמוד מהם, ונזהה אנשים שעלינו ללמד, מתוך מקום שכולנו שווים, כולנו מיוחדים ושעלינו לכבד את הקצב של כל אחד מבלי לשפוט אותו, היינו זוכים בתכונת החמלה, היינו מרגישים זוהר. זה להיות אמא.

להתחבר ל"קשר עם אמא" זה להרגיש שלמות, להרגיש זוהר וחמלה, זה להרגיש מבורך, זה להרגיש שהאדמה מודה לרגלייך שהן צועדות עליה! זה חירות!

אתה יכול להרוויח את המימד הזה בחיים. אם לא תחיה את ה"קשר עם אמא" אתה מבזבז את חייך.

כל העולם כ"אמא" ואתה תהיה "ילד לחיים".

תהיה "אמא" לאחרים כשאתה נותן חיים.

תהיה "ילד לחיים" כשאתה מקבל את מה שהחיים נותנים.

תהיה אמא לאנשים שאתה נותן חיים, זה בפני עצמו מספיק בשביל להביא ריפוי ושלמות לעצמך ליקום ולאחרים, במה שתאמר במה שתעשה באיך שתחשוב, כרופא, כאמן, כסלבריטי, כמהנדס, כעורך דין ככל דבר...אמהות תשלים אותך ואת האחרים.

להתחבר לחיים כאל "אמא".

להיות "ילד" לחיים.

להיות "אמא" לאנשים שאתה נותן חיים.

אתה תחיה בשלמות, אתה תהיה שלמות, אתה תהיה אחד.

לא לעזוב את אמא, אלא רק לחזור אליה, לראות את ההבדלים בין הדורות, את המקום אליו התפתחנו לעומת המקום ממנו יצאנו ולזהות את הדרך שהובילה אותנו משם לכאן. לראות את השונות, ובכל זאת להיות ביחד, להרחיב את הסיפור המשפחתי. לראות שהכל מגיע מאמא, וחוזר אליה, כי אמא מבינה הכל, אמא זה אמא, אמא היא בינה. תראו עצמכם כחלק מאמא, תהיו אתם אמא, תהיו ילדים ותקבלו את המתנות הכי מופלאות מהיקום. תחוו התאוררות.

אני זוכרת רגע אחד מאוד חזק של אמא שלי. מה זה להיות אמא? איזה יכולות יש לאמא? איזה כוחות יש לאמא? מה זה המהות של אמא? אני זוכרת ששכבתי בחדר שלי על המיטה, אני זוכרת טוב טוב את התנוחה שהייתי בה, ואת אמא שלי יושבת על קצה המזרון. אמא לא נוגעת בי, רק יושבת. אני לא מסתכלת עליה, אני רואה באופן מעורפל את פלג גופה מהחזה ועד החלק של הישבן שיושב בקצה המזרון, זה היה החלק שנמצא בזווית הראייה שלי. אני שכבתי על המזרון ללא תזוזה והיה שקט מאוד גדול בחדר. אני הרגשתי מחנק שהתחיל מלחץ מאוד גדול בחזה והמשיך עד מחנק בגרון. אני לא זוכרת איך היא נכנסה לחדר, רק זכורה לי הפוזיציה השקטה שהיא יושבת בקצה המיטה, אני שוכבת חנוקה ואני זוכרת את תחושת הואקום בחדר. אני שוכבת ללא תנועה בתחושת מחנק ואחרי הרבה זמן של שקט אני אומרת בקול קטן וחלש "אמא אני רוצה למות".

אמא שלי לא זזה, לא נשברת רק שואלת אותי בעדינות "למה?"

ואני עונה לה "כי אני לא יכולה יותר לחיות" אחרי עוד קצת שקט אני פורצת בבכי כמו של תינוק ומכניסה את ראשי לתוך הבטן שלה והיא מחזיקה את הראש שלי עם ידיה. אמא, אמא חזקה, אמא מכילה, לא אומרת דבר, אמא לא שופטת, אמא רק נמצאת. נמצאת שם בשבילי, בשביל לרפא אותי, בשביל לתת לי את הזכות לבחור להמשיך במסע שלי, להתפתח מבלי להפריע. זה היה הרגע בו היא בחרה להיות מבלי להפריע. לבחור להיות מבלי להפריע...אתם קולטים את העוצמה של ההוויה של זה? בעיניי זה מדהים. במודע או לא במודע זה מה שהשאיר אותי בחיים, שהיא בחרה להיות מבלי להפריע, ואני מודה לה על כך. זה הדבר שחיבר אותי לחיים באותו רגע, הרגשתי שאני חלק מהחיים, הרגשתי שאני צריכה להיות בחיים האלה, הרגשתי שאני חלק משלם אחד גדול, ושאני עדיין לא יכולה ללכת. ואת זה למדתי באותו רגע מאמא.

במקום שנקרא בין הזמנים

יש געגוע לאנשים שמתרגשים

כמוני וכמוך

בשר ודם

שלפעמים מפחדים להרגיש יותר מדיי

ואז פתאום נחנקים

יש שם משהי שמחברת אותך לחיים

יש שם משהי שמחברת אותך לזמן הזה

ובין כל הזמנים

יום אחד אולי תפגשי אותה בכוכב אחר

ותביני שנפגשתם כבר בכל הכוכבים.