קונפליקט עם הילד, העצמה והתפתחות גנטית

איך הופכים קשר, בין הורה לילד, להעצמה ואיך זה קשור לגנטיקה ולהתפתחות הורים בחברה?

1. ברמת ההרגשה - איך אני מרגיש כשאני בקונפליקט?

2.ברמת ההתמקדות - באיזו תכונה בולטת אני בוחר להתמקד אצל הילד שלי בזמן קונפליקט?

3.ברמת הרגש - איך להתמודד עם הרגשות שעולים בקונפליקט?

4.ברמה הגנטית - איך קשור הקונפליקט לגנטיקה שלנו?

קונפליקט בין הורה לילד? הזדמנות נפלאה להתפתחות אישית ולהתפתחות הורית בחברה.

ההתמודדות הראשונה עם קונפליקט בין הורה לילד (עם קונפליקט בכלל) היא להתבונן עליו לפני שנוקטים בפעולה. למידע שיש בהתבוננות, יש כוח עצום למה שהולך לקרות במציאות.

איך מתבוננים על המידע שנקרא קונפליקט? ומהי התבוננות עפ"י השפה של הפיסיקה הקוואנטית?

ג'ון ווילר, אשר עסק במכניקת הקוואנטים, העלה השערה כי ייתכן שההתבוננות שלנו אינה רק מתעדת את המציאות אלא גם משנה אותה. "מידע עשוי להיות לא רק מה שאנו לומדים על העולם, ייתכן שהוא גם מה שיוצר את העולם".

האם אנחנו יכולים לשנות את המציאות שלנו?

במהלך ניסוי פיסיקאלי שנערך כדי לגלות האם לאלקטרון יש תכונות תנועה של גל או של חלקיק, החוקרים מצאו שכאשר בודקים תכונות חלקיקיות של האלקטרון, הבדיקה מתגלית כחיובית; וכאשר בודקים תכונות גליות של האלקטרון, הבדיקה מתגלית כחיובית אף היא. כלומר, האלקטרון מקיים דואליות גל-חלקיק. המסקנה הייתה שהתוצאה תלויה בעיניי המתבונן...

להלן קישור לסרט אנימציה קל לצפייה, שיכול להעביר את הרעיון שהמציאות נוצרת בכוח של עיני המתבונן , לקישור לחץ כאן.

1.ברמת ההרגשה - איך אני מרגיש כשאני בקונפליקט?

בהתבוננות על קונפליקט עם הילד שלנו, הרמה הראשונה של ההתמודדות היא: איך אתם מרגישים עם קונפליקט? האם אתם מרגישים שקונפליקט הוא אירוע מקדם? או אירוע תוקע? איך שנבחר להרגיש את זה, כך זה יהיה. אח"כ עליכם לשאול את עצמכם שאלה מעצימה או שאלה חוסמת.

שאלה מעצימה - "מה אני יכול לעשות כדי לפתור את הקונפליקט?"

שאלה זו כבר מכילה בתוכה הרבה אמונות מקדמות, כגון: "אני יכול" או "יש לי את היכולות..." או "אני לוקח אחריות על הבחירות שלי בחיים..."

שאלות מעצימות מהסוג הזה:

* הופכות אתכם לבני אדם עם יכולות וידע אינסופיים.

* מעניקות לכם אחריות אשר מעצימה אתכם.

לעומת השאלות המעצימות קיימות השאלות החוסמות-

"למה הוא עושה לי את זה?" או "למה הוא מתנהג ככה?"

שאלות חוסמות מכילות בתוכן אמונות מקטינות כגון: "מענישים אותי", "עושים לי..."

שאלות מהסוג הזה:

* מסירות אחריות עצמית לגבי החיים האישיים שלכם.

* מעצימות את חוסר היכולות שלכם.

* הופכות אתכם לבובה. כאשר אחרים מניעים אתכם – אתם הופכים להיות קורבן.

הרווח בשאלות מעצימות, הוא רווח לכל הצדדים. אתם כהורים מעצימים את עצמכם, מהווים מודל העצמה לילדכם, ומלמדים את ילדכם ואת עצמכם דרך לפתרון הקונפליקט.

2.רמה ההתמקדות – באיזו תכונה בולטת אני בוחר להתמקד אצל הילד שלי בזמן קונפליקט?

כאשר ילד צורח ונמצא במצב של התעקשות, יש לנו שתי אפשרויות בחירה, חיובית או שלילית:

שלילית - להסתכל עליו כעל ילד עקשן

חיובית - להסתכל עליו כעל ילד שקדן

אם נבחר להסתכל על היותו עקשן וצרחן, סביר להניח שאנרגטית זה יחמיר, מכל הבחינות. זה ייצור בתוכנו תחושה של חוסר סבלנות, או לחץ נפשי, או כעס, והילד ירגיש בזה וזה ייצור בתוכו את אותה התחושה. התבוננות זו היא חוסמת, שכן גם אם נשתיק אותו, זה יחזור על עצמו. בנוסף, זה ילמד את הילד שאסור לו להרגיש את מה שהוא מרגיש, ואז יקרו שני דברים: הוא ילמד לנתק את עצמו מהרגש (מעצמו) כי להרגיש את מה שהוא מרגיש זה לא בסדר, מאוחר יותר בהתפתחות שלו, הוא יאבד ביטחון עצמי כי הוא לא יהיה קשור לרגשות שלו בעתיד. מהסיבה הפשוטה, שחיבור לרגשות נותן תחושה של שלמות. לכן אם נחזור להתבוננות על הילד, עוד לפני הפעולה שאנחנו נוקטים, ונבחר לראות אותו כילד שקדן, נראה מולנו שקדן: אחד כזה שמתמיד על מנת להשיג את מטרתו. בחירת התכונה העמוקה והחיובית של ילדכם, שהוא שקדן, היא רווח עצום לילדיכם, שיעצים אותו בעתיד להשיג דברים שהוא רוצה. לכן חשוב להבין מול הילד השקדן, מה הוא רוצה להשיג? ולא לסתום את צרכיו ע"י כך שתאמרו לו: "עקשן". אם תתנו לו להבין ולהאמין שהוא שקדן ותקשיבו לו - תעצימו אותו ע"י כך שתתנו לו להבין ולהאמין שהוא יכול וזה אפשרי עבורו להשיג בחיים את מה שהוא רוצה להשיג. תחושה זו תעצים אותו בחייו. אמונה כמו "אני יכול להשיג מה שאני רוצה" זו אמונה מדהימה, כמה מאתנו היו רוצים להאמין שאפשר להשיג בחיים מה שאנחנו רוצים? אותנו לימדו שאי אפשר להשיג כל מה שאנחנו רוצים להשיג...ובאמת כך אנו חווים את המציאות שלנו. אז בעצם, מה שחשוב ללמד את הילד, זה לא להפסיק להיות עקשן, כי התכונה הזו מלמדת אותו להיות שקדן. אז מה בכל זאת כן חשוב ללמד אותו בתוך כל הכאוס הזה? את הדרך. וזה התפקיד שלנו כהורה, להעביר לילד מסר, שזה נהדר שהוא מתעקש/שוקד אבל זה יכול להיות בדרך של דיאלוג ולא בדרך של סתימת פיות, סתימת צרכים או בדרך של צעקות. אם תהיו באנרגיה שלכם ברמת תודעה זו, אין לי ספק שפתרונות לדיאלוג יצוצו. זה יכול להיות במילים, במשחק, או ביצירה.

התובנה של רמת ההתמקדות, מאירה לנו ההורים, שהקונפליקט הוא לא בעיה שהילד עקשן, אלא שקונפליקט הוא כלי לחיפוש במציאת הדרך לילד השקדן. בתובנה זו יש רווח עצום לשני הצדדים: הרוחות נרגעות, הקשר בין הורה לילד מתחזק, ההורה מרגיש נפלא עם עצמו כמורה דרך, הילד מרגיש שמימוש הפוטנציאל שלו נמצא בהתהוות.

3.ברמת הרגש - איך להתמודד עם הרגשות שעולים בקונפליקט?

נחזור לאותו ילד שצורח. אם נבחר לצרוח עליו חזרה שיפסיק לצרוח, המצב יחמיר בכמה רמות. קודם כל מבחינתכם, אתם תרגישו רע עם עצמכם – "מה? נהייתי הורה בשביל להראות ככה?"... "זה איום! אני לא אוהב את עצמי ככה!"..."להיות הורה זה עול!"..."להיות הורה זה להרגיש הכי לא אטרקטיבי..." מבחינת הילד קורים כמה דברים: קודם כל, אם אתם צורחים עליו חזרה, הוא לומד שהדרך לפתרון היא לצרוח. אם אתם לא אוהבים את עצמכם כשאתם צורחים אתם חווים שנאה עצמית והילד חווה את השנאה העצמית שלכם, אח"כ הוא לומד דבר נוסף, שאסור לתת לרגשות להתבטא, לכן הוא לומד לחנוק את הרגשות שלו, כי לא הוא ולא אתם, מצליחים להתמודד איתם, ואז הוא לומד לנתק רגשות!!!!! כי הוא לומד שלרגשות אין לגיטימציה. אם הוא מנתק רגשות סביר להניח שגם הרגשות ביניכם יהיו מנותקים, וזה יפחית את הסיכוי לקשר קרוב ביניכם בעתיד.

ילדים בתקופות של המאות שעברו

זה מעניין לראות איך הורים התנהלו עם ילדים בעבר, ואיך הורות התפתחה לאורך ההיסטוריה. אחרי שנתבונן על ההיסטוריה ונגלה שהיא כל הזמן בהתפתחות עד היום, נוכל להאמין שגם היום היא עדיין בהתפתחות ועדיין לא הגיעה למימוש הפוטנציאל שלה.

בעבר, לפני כמה מאות שנים, ההסתכלות על ילד הייתה שונה לחלוטין מההסתכלות על ילד היום. בעבר הורים שלחו את ילדיהם לעבוד בשדה או בבתי בושת, מבלי להתחשב ביכולותיהם הפיזיות והמנטליות. היה דגש על עבודה ולא היה מקום בכלל לרגשות שלהם. היום אנחנו קוראים לזה עבדות קטינים, מושג שבעבר לא היה קיים. לעומת היום, כאשר ילדים נתפסים כמקור של טוהר, בעבר ילדים לא היו תחת קטגוריה של טוהר. יותר מזה, הם כונו רשעים. הענשה הייתה דבר מאוד מקובל, מתוך הנחה שזה מלמד את הילדים, מה טוב. גם במשפחות מאוד עמידות, ענישה בוטה, שהיום נחשבת כהתעללות, נחשבה בעבר כדבר טוב. עוד במאה ה-16 הורות הסתכמה ב- או לתגמל את הילד בפרס על מעשה טוב או להעניש את הילד על מעשה רע. היום אנחנו יודעים שלתגמל ילד בפרס או להעניש ילד הוא חינוך קלוקל, אם כי עדיין הורים, מורים וגננות עושים את זה. אפשר להגיד שבמאה ה – 16 הייתה התקדמות מוארת של התייחסות לילדים, לאור העובדות שעד המאה ה16 ילדים בכלל לא היו יצורים שהתייחסו לרגשות שלהם, ומהמאה ה- 16 הייתה התחלה של התייחסות קצת יותר חיובית. מהמאה ה- 16 ועד המאה ה- 19 לא השתנה הרבה, למשל משמעת נוקשה עדיין הייתה דבר חיובי: מורים היו רשאים להרביץ לילדים, והענשה וחטא היו מושגים בלתי נפרדים מעולם הילדים. עוד במאה ה- 19 פסיכולוגים כתבו ספרים בהם היה מומלץ על משמעת נוקשה, תגמול פרס על התנהגות טובה והענשה על התנהגות רעה, היה מומלץ לא לשחק עם תינוקות, תינוק שבוכה מומלץ לא לגשת אליו וכד'. במאה ה- 20 כל עניין הענשת ילדים הפכה להרבה פחות לגיטימית. היום בבתי ספר יש הרבה יותר פתיחות לדבר על רגשות, ולהתמודד עם ילדים באופן שונה ויותר חיובי. עם זאת, היום, עדיין יש הרבה הורים שמואשמים בבתי משפט על התעללות בילדיהם ויוצאים זכאים על סמך הטענה שזה "כלי למשמעת". אם כך, כשאנחנו מסתכלים אחורה אנחנו רואים הורים מאוד חשוכים, אבל אין לי ספק שלמרות שההורות היום היא הרבה יותר מוארת, החשיכה הזאת עדיין נמשכת. אולי עוד כמה מאות של שנים כאשר יסתכלו על תקופה זו יראו את ההורות של היום גם כהורות חשוכה. הייתי רוצה ללכת שלב קדימה בהתפתחות שלנו כהורים ולהאיר את ההורות של היום. ממה שקראתם קצת, ניתן להסיק שמושגים כמו התעללות היא תלוית תקופה, זמן ואופנה. ילד לפני המאה ה 16 היה עובד מגיל מאוד צעיר, היום זה נחשב עבדות. ילד עוד במאה ה 19 הורשה לקבל מכות הענשה מהמורה שלו בבית הספר וזה היה נחשב למעשה טוב ומחנך. לא היה אז ספק בכלל, שזה הדבר הכי טוב שילד היה יכול לקבל, לעומת היום שזה נחשב להתעללות. אם כן השאלה שנשאלת היום, האם היום אפשר להגיד שהורים, כאשר הם בוחרים להביא ילדים לעולם, מתוך אהבה ורצון טוב לגדל ולחנך, מתעללים רגשית בילדיהם? האם אפשר להגיד שהיום הורים מתעללים רגשית בילדיהם באופן לא מודע? באופן לא מודע הם מלמדים את ילדיהם לנתק רגשות, ולכל ניתוק הרגשות הזה יש השלכה לעתיד שלו ברמה זוגית, ברמה חברתית, ברמה כלכלית, ברמה בריאותית, ברמה ביולוגית וכו'. נוער אלים של היום, אפילו ברמה של רצח, הם לאו דווקא ממצב סוציו אקונומי ירוד. היום, רוב הנוער האלים מגיע מבתים עמידים כלכלית, בהם הם אמורים לקבל חינוך טוב. זהו נוער שלא חי במחסור כלכלי וחומרי. היום, הורות נאורה, חייבת להרשות לעצמה לשים על השולחן את השאלה המפחידה "האם אנחנו מתעללים רגשית בילדינו?" - עם הידיעה השלמה שאנחנו הורים שאוהבים, שמוכנים לפתוח את כל חדרי התודעה שלנו, ועם הידיעה הבוגרת שגם ההורים שלנו גידלו אותנו באהבה עצומה ובהשקעה. ההסתכלות שלנו אחורה נותנת לנו את ההבנה שייתכן שגם היום יש הרבה חוסר מודעות לגבי גידול ילדים. זה נכון לגבי כל התקופות, תקופות עבר והתקופה היום. ההתפתחות עדיין לא הסתיימה.

רגש ברמה הקוסמית – אנרגיית הרגש

כפי שכל האנרגיות ביקום קיימות, שום אנרגיה לא מתווספת או נעלמת, אלא הצפיפות שלה משתנה. לכן אי אפשר להעלים אנרגיה, אך אפשר לשנות אותה. נוזל מים יכולים להיות קרח, או גז - לא ניתן להעלים את האנרגיה הזו, אבל ניתן לשנות את הצפיפות שלה. אותו הדבר גם רגש. כל הרגשות קיימים. התעלמות מרגש היא אזהרה של התעלמות מהשלם, לא פלא שאנשים לא מרגישים שלמים. כל ניסיון להעלים רגש הוא אשליה. רגש זו אנרגיה, שגם אם לא תהיו מודעים לה, היא תצוץ בגופכם ככאב או כמחלה או במציאות שלכם בצפיפות שונה. לא ניתן למחוק אנרגיה. רגש של כעס, רגש של צער, רגש של בושה, רגש של תסכול וכו', כל אלה הינם אנרגיה. אנרגיה ניתן לשנות מבחינת צפיפות אנרגטית וכנ"ל רגש - ניתן לשנות את הצפיפות של הרגש. אנחנו נרגיש בפעולה שניתן לווסת אותה. תפקידו האמיתי של הרגש הינו להיות כלי מקדם, רגש הוא מנוע שמטרתו להניע אותנו להשיג דברים בצורה יצירתית. רגש מגיע מהלב. הלב הוא מקור של ידע. המוח הוא אנטנה שקולטת אינפורמציה מהלב ומשדרת אינפורמציה לגוף והחוצה איזה פעולות לעשות. לכן, גם למוח יש תפקיד מופלא באנושות, אך מקור הידע מגיע מהלב. הלב יודע מה אני רוצה והוא מדבר אלינו בצורת אנרגיה רגשית. הלב יודע. משום שהלב הוא המקור של הידע, חשוב להקשיב ללב, חשוב להקשיב לרגשות. אדם שלא יקשיב לרגשות שלו, גם אם יהיה נשוי ועשיר, הוא יכול לגמור את חייו בצער גדול ובתחושה לא ממומשת. אז ראשית, יש להקשיב לרגשות שבלב. ההקשבה עצמה היא מרפא והיא חלק גדול מתחושת השלמות. אדם, כאשר הוא כועס, הוא לא אדם יותר טוב או פחות טוב. רגש לא קשור להיות האדם מוצלח או לא מוצלח. רגש הוא מנוע וההקשבה מולידה פתרון לצורך פנימי להתגשם בצורה יצירתית. אי אפשר להעלים רגש. כדאי להקשיב לו, לתת לו מקום לביטוי, ולתת לפתרון להיוולד ע"י יצירתיות. משהו כועס? אז להתבונן ברגש, לקבל אותו, להכיל אותו, להכיל את עוצמתו, לחבק אותו באהבה ולשאול אותו - מה אני יכול לעשות בשבילך/בשביל עצמי? זוהי אהבה ללא תנאי, זוהי אהבה מרפאת. ככל שמתרגלים יותר את צורת ההתמודדות הזאת, עוצמת הרגש הופכת להיות פחות מטרידה, פחות עוצמתית, פחות כואבת, כי התמודדות מהסוג הזה של אהבה ללא תנאי, מאפשרת לרגש להיות מנוע מקדם, אשר מביא פתרונות עוצמתיים.

אחת הדרכים לשינוי "צפיפות רגש" היא קודם כל לתת לו להתבטא מבלי לבקר את עצמכם. אחר כך לשאול שאלה פשוטה, "מה אני יכול לעשות בשבילך או בשביל עצמי?" או "מה אני יכול להרוויח מזה?" כאשר תקבל תשובה שתקנה לך תחושת שלמות, הצלחת לשנות את צפיפות האנרגיה, והמציאות שלך תשתנה בהתאם. רגש הוא לא משהו שעלינו להתעלם ממנו או להשתיק אותו. ע"י קבלת הנוכחות שלו, וע"י כך שנאפשר לרגש להתבטא, אנחנו מפעילים את התהליך הטבעי של הרגש לווסת את עצמו – לעשות טרנספורמציה. אחרי שהרגש יווסת את עצמו (לא מתוך כוח ההשתקה! מתוך שחרור או ביטוי), ההתמקדות תהיה במה אני רוצה להשיג. וכך הרגש יהיה לכלי נהדר. הרגש יהיה מה שהוא צריך להיות במקור - מנוע להתקדמות. הרגש מספר לנו מה אנחנו באמת רוצים. ברגע שיש לנו את הידע הזה, אז נוכל לצאת להשיג אותו, ואז נהיה מסונכרנים - נשמה, נפש, גוף, ומציאות.

4.ברמה הגנטית – איך קשור הקונפליקט לגנטיקה שלנו?

בזמן קונפליקט זה מרתק להתבונן על ילדיכם, ברמה הגנטית. הרי שהילד שלכם הוא תוצר גנטי שלכם (בין היתר). זאת אומרת שכל מה שקיים בו קיים בכם. כאשר הוא עושה פעולה שמוציאה אתכם מדעתכם, קודם כל תצאו מנקודת הנחה שהפעולות שלו די דומות לפעולות שלכם, או לפחות דומות לפעולות שהיו לכם בתור ילדים. אחת השאלות החשובות שעליכם לשאול את עצמכם - "מה בו מוציא אותי מדעתי?" ואז להבין שהשאלה האמיתית היא - "מה בו מכניס אותי לתודעתי?" השאלה המעמיקה הזאת מאפשרת לכם להתבונן בתודעה שלכם. הילד שלכם מכיל את הגנטיקה שלכם. לא סתם הוא ירש חלקים שלכם ברמה הפיזית וברמה הרגשית. חלקי הגוף שלו דומים לשלכם, חלק מהמחלות שלו, כאלו או אחרות, הן שלכם, וגם חלק מקווי האופי דומים לשלכם. שכפול ביולוגי של תאים לא שונה בהרבה משכפול רגשי אנרגטי.

כמה פעמים אמרתם לעצמכם משפטים כמו: "הוא ירש את העקשנות ממני..." או "הוא מופנם כמוני..." "הוא ירש את זה מסבא שלו..." או "הוא ירש את זה מאמא או אבא שלו..." או "טוב, אין מה לעשות, הוא לא סומך על אחרים...גם אני הייתי כזה...". במקום להשלים עם אופי מאתגר (כמו עקשן, מופנם שובב, אנוכי וכ') ובמקום לוותר כלפי עצמכם, אני מזכירה לכם שיש מה לעשות. כל אנרגיה, כל קו אופי, כל הרגשה ניתנת לשינוי, השינוי חל ע"י ההתמודדות עם קשת הרגשות הנפלאים שלכם ולאפשר לה להיות מקפצה התפתחותית עבורכם ועבור ילדכם מכל הבחינות.

מכאן נולדה השאלה הגדולה - האם להתנהגויות של הילד שלכם יש קשר לגנטיקה שלכם? התשובה היא כן. ומכאן, האם אפשר לשנות התנהגויות? האם אפשר להביא לשינוי חברתי בתפיסה של יחסים בין הורים לילדים? והאם אפשר לשנות גנטיקה? כן, כן וכן.

על מנת לעבור שינויים כדאי:

1. לקבל ולהבין שההתנהגות של הילד קשורה לגנטיקה שלכם.

2. להרגיש ולהבין את המצב הרגשי של שניכם בזמן קונפליקט.

3. לשאול את עצמכם מה עושים עם המידע של ההתנהגות הגנטית?

4. מה עושים עם המידע של הרגשות של שני הצדדים?

5. לדעת שההתמודדות עם כל הנתונים האלה, קשורה להתפתחות שלכם ולהתפתחות של ילדכם ויותר מזה, להתפתחות הגנטית של האנושות כולה.

החיבור לילדכם הוא הקשר הרגשי שלכם

הילד שלכם קשור להתפתחות שלכם ולכן, דרך הטבע, הוא חייב להמשיך להיות קשור אליכם רגשית. הקשר הרגשי הוא חוט מחבר בינכם לילדכם על כל צדדיו הרגשיים. על מנת שיהיה בינכם החוט המחבר הזה, צריך לראות/להרגיש את כל מכלול הרגשות. כל התעלמות מרגש מסוים, יוצרת ניתוק, ובכל השתקה של רגש בילד שלכם בקונפליקט, אתם יוצרים הפרדה/התנתקות מאוד גדולה בינכם. ניתוק הן ממך לעצמך, מהילד לעצמו וניתוק בקשר ביניכם. הרבה דברים שקיימים בילד, קיימים גם בכם ומכאן האחריות שלכם לטפל בהם ולרפא אותם. אין ספק שצריך סבלנות ואורך רוח, אבל לזמן אין משמעות בהתפתחות, אלא למהות. אם לא תטפלו במה שצריך, קונפליקט זה לא יפסיק לחזור על עצמו. ילדכם יכול להיות קשור אליכם רגשית בתנאי שתקבלו את הרגשות שלו ושלכם בתוך הקונפליקט ללא ביקורת וללא השתקה, ותאפשרו ביטוי לרגשות של שניכם בכל מיני דרכים. עלינו לדעת ולקחת בחשבון, שדרך ביטוי רגשי של ילד היא שונה מדרך ההתבטאות של הרגשות הבוגרים שלכם, על מנת להגיע לפתרון ולמימוש הפוטנציאל הרגשי של הילד ושלכם.

אפיגנטיקה

ברגע שתבינו את משמעות האחריות שיש לכם על הילד, ההתמודדות תהיה יותר יפה ויותר מופלאה, ויותר עוצמתית ותוביל לשינוי גם ברמה הגנטית. מחקרים מדעיים הוכיחו כבר שגנטיקה ניתנת לשינוי. ראו, תחקרו וחפשו מהי אפיגנטיקה (אנגלית: Epigenetics) זהו התחום בביולוגיה העוסק בשינוי הגן. בתחום המכונה 'אפיגנטיקה' – במקום שליטה בגנים, אנחנו מדברים על שליטה מעל הגנים – ומה שנמצא מעל הגנים הוא הסביבה. הסביבה – היא כל מה שקשור לעולם הרגשות והחוויות. הביולוגיה של התא היא שיקוף של הסביבה שלו (ראו ד"ר ליפטון). באתר הרשמי של ד"ר ליפטון תוכלו למצוא את הקשר בין גוף, נפש ורוח. לקישור לאתר של ד"ר ליפטון לחץ כאן .

ברגע שתבינו שהרגשות שלכם משפיעות על הביולוגיה של התאים שלכם, תתחילו לתת חשיבות אחרת לרגשות שלכם ולשל ילדיכם. בהמשך לכך ילדיכם יתנו חשיבות אחרת לרגשותיהם, ובהמשך לכך הגנטיקה של כולם תשתנה בהתאם לטובה.

מה ניתן לשנות אצלכם?

ברגע שתשאלו את עצמכם "מה בו מכניס אותי לתודעתי?" כבר אוטומטית ייקרו כמה דברים : תוכלו לפעול בצורה מאוזנת, לא תאבדו את העשתונות שלכם והילד שלכם פתאום יהפוך להיות מורה דרך שלכם. כאשר תראו מה בו מכניס אתכם לתודעה שלכם, תראו שהילד מעניק לכם הזדמנות להתפתח. נאמר, אם אתם מתרגזים, תשאלו את עצמכם "מה בו מרגיז אותי?" נאמר, זה שהוא לא מקשיב. אח"כ תשאלו "למה זה מרגיז אותי שהוא לא מקשיב?" נניח שאתה מבינים שזה מרגיז אתכם שהוא לא מקשיב כי הוא לא סופר אתכם (לטעמכם) "מה זה עושה לכם שהוא לא סופר אתכם?" "איפה זה נוגע אצלכם בנקודה רגישה?" "מה? לא שומעים אתכם?!" "אתם לא מספיק נוכחים?" וכו'. הילד נותן לכם הזדמנות לטפל במקום עמוק אצלכם. הילד מאיר בכם תכונה שמפריעה לכם בעצמכם שניתן לשנות אותה.

העצמה של ילדכם

בנוסף, ברגע שאתם מאפשרים לילד שלכם להפוך למורה דרך שלכם, גם אם אתם לא משתפים אותו בעניין הזה באופן מילולי, כי הוא צעיר מדיי, הילד מרגיש אתכם מאוד חזק בצורה האנרגטית. אתם בעצם מאפשרים לילד שלכם להיות מקור של עוצמה, אתם מאפשרים לעצמכם ללמוד ואתם מאפשרים לילד שלכם להרגיש רצוי ומועיל, פתאום שניכם הופכים להיות שווים, אין מי טוב יותר או טוב פחות, וזה מדהים (להיות סמכות או דמות בוגרת מול דמות צעירה לא מקבילה ללהיות טוב יותר או טוב פחות). כמה פעמים אנחנו או אחרים מאפשרים לילדים להרגיש באמת מועילים? גם אם נדמה לכם שהילד שלכם לא מבין את כל הדברים האלה, ברגע שתהפכו את זה לדרך חיים, כל הדרך הזאת ומה שמשתמע ממנה, ייטמעו בהתפתחות שלו, וייתנו לו כלים ועוצמות אדירות להתפתחות שלו. ברגע שאתם לוקחים את האחריות הגנטית על ההתנהגות שלו, האחריות הופכת להיות משותפת, כל זה לא מוריד מהסמכות ההורית, סמכות היא לא כוח, היא עוצמה, היא ידע וניסיון. הרווח הופך להיות משותף והילד לומד את זה ולוקח את זה אתו לכל החיים.

מה שאתם תעשו בזכות השינוי התפיסתי הרגשי וההתנהגותי הזה, זה שינוי גנטי ושינוי בתפיסה החברתית בכל הנוגע לרגשות של ילדים וליחסים בין הורה לילד .

תנו זמן איכות יומיומי לקשר בינכם לבין ילדיכם - זה הטבע האמתי שלכם. הטבע נועד להתפתח.