מה שמפריד בינינו לתפקיד

הגל שבים עושה הכל על מנת להגיע לחוף. ואתם? גם אנחנו חלק מהטבע אז למה אנחנו לא מגיעים אל החוף שאנחנו רוצים להגיע?

הדמויות שאנחנו מתרגשים מהן, הן אומנם לא דמויות שמגיעות לחוף ועם זאת הן עושות הכל על מנת להגיע לחוף, זה מה שהופך אותן למרגשות. דמויות הן כמו גל מתמשך שמנסה להגיע בכל יכולתו אל החוף. הרגע הזה, של גל, לפני שהוא מגיע לחוף, הפער הזה, הוא שמרגש אותנו.

על מנת שאנחנו נוכל לגלם את הפער, אנחנו חייבים תחילה בעצמינו להגיע לחוף, ואז נכיר את כל חווית 'הפער'.

בתור שחקנים אנחנו חייבים לחוות בחיים את הסטייט אוף מיינד הזה של לעשות הכל על מנת להשיג. האם אתם מאלה שבוחרים לעשות הכל על מנת להשיג? או שאתם מאלה שבוחרים להגיד לעצמכם "הפעם אני הולך לעשות הכל על מנת להשיג" ואז לא במודע מחבלים לעצמכם במשימה.

האם גל שאל את עצמו אי פעם, אם קשה לו או לא והפסיק את המשימה שלו להגיע לחוף?

גם אתם יכולים לבחור להיות גל ולהגיע אל החוף שלכם, גם אתם יכולים לבחור להכיר ביכולות והמשאבים הייחודיים שלכם, להפסיק להיות קורבנות של הנסיבות ולדבוק במטרה שלכם להגיע לחוף, כי יש לכם סיפור שאתם חייבים לספר אותו, זה הגל שאתם. אתם חייבים להגיע לחוף. אתם משחקים סיפורי אמת, אתם משחקים את הסיפור של עצמכם, מה הוא הסיפור שלכם? הסיפור עם אבא, או אמא, בן/בת הזוג, הילדים, הקריירה? אלה הסיפורים שאנחנו רואים במסך ומתרגשים מהם. לכל אחד יש סיפור לספר, ואתם השחקנים והבמאים מספרים אותו דרך מילים או דרך הגוף.

הדמויות המרגשות הן 'הפער' - הגל לפני שהוא מגיע לחוף, שאותו תכירו באמת, רק אחרי שתגיע לחוף.

מה שמפריד בינינו לתפקיד אותו אנחנו מגלמים הוא ההתנסות בפער הזה.